פתח תקווה ידועה גם כאם המושבות בשל העובדה כי היא אחת מהמושבות הראשונות שהוקמו בארץ ישראל המנדטורית (תקופת שלטון הבריטים). פתח תקווה הוכרזה כמושבה בשנת 1937 על אף שראשוני המתיישבים היטו אוהל כבר ב-1878. ראשוני המתיישבים היו עולים מרומניה שרכשו אדמות מתושבי המקום (הכפר אומלבס - ומכאן לעיתים מכונים תושבי העיר פתח תקווה - המלאבסים). לאחר העלייה על הקרקע החלו מעבדים את הקרקע.

על אף כי להקמת פתח תקווה קדמה הקמת המושבה ראש פינה שבצפון. כבר אז ניתן היה להבחין ביחס השונה אותו קיבלה הפריפריה. ובשל העובדה כי למקימי פתח תקווה היו קשרים ענפים יותר בממסד וקרבתם הפיזית להנהגת היישוב העברי. זכתה פתח תקווה לכינוי אם המושבות. 

 

הברון רוטשילד גם הוא ביקר ביישוב פתח תקווה (1887) ומצא לנכון לקחת אותו תחת חסותו להקים בפתח תקווה ישוב ברוחו שאפשר את המשך קיומו של הישוב. בתקופה זאת התרחשו תהליכי ייבוש הביצות, הכשרת קרקע חקלאית. באותה עת (1905 והלאה) התרחשו המאבקים להעמקת וביסוס העבודה העברית.

 

מישוב חקלאי למועצה מקומית -  ב-1921 לאחר הפרעות שאירוע באזורים רבים וגם באזור היישוב פתח תקווה פקידי הממשל  הבריטי מכריזים על פתח תקווה כמועצה מקומית.

 

רק ב 1937 הוכרזה פתח תקווה על ידי הסוכנות היהודית ובאישור הממשל המנדטורי.

 

פתח תקווה ההיסטורית הייתה יישוב חקלאי אשר התבסס בעיקר על שטחי פרדסים רבים שעטפו את העיר.

ככל שהעיר התפתחה הלכו ונעלמו שטחי הפרדסים ולאחר קום המדינה צורפו לפתח תקווה שכונות רבות וכן החלה התפתחות אזורי תעשייה.

כיום פתח תקווה היא מהערים אשר קצב ההתפתחות בהם הוא מהגבוהים בארץ על אף שגם עתודות הקרקע של העיר לצורכי מגורים הולכת ואוזלת.

נכון לכתיבת שורות אלה פתח תקווה היא העיר החמישית בגודלה ולה אוכלוסיה מגוונת וחיי עיר תוססים.